מערכת קטלוג שמתאימה את עצמה לארכיון

כל ארכיון עובד אחרת. שדות שונים, אוצר-מילים שונה, שפה שונה, וצורת-רישום שהתגבשה לאורך שנים ומשקפת את מה שהאוסף הזה, דווקא הוא, מתעד. זו בדיוק הסיבה שתוכנות קטלוג גנריות תמיד מרגישות זרות: הן מכריחות את הארכיון להתכופף אל התבנית שלהן, וההתאמה-ללקוח שהן מציעות איטית ויקרה — לעיתים ימי-ייעוץ שלמים לכל שדה.

אנחנו ניגשים לזה מהכיוון ההפוך. במקום מערכת קבועה שמתאימים אליה ארכיון, בנינו מנוע שמתאים את עצמו לארכיון — לומד את התחום שבו הוא עוסק, את מבנה הרשומה שהוא רוצה, את השפה ואת רמת-הפירוט — ומפיק כלי קטלוג תפור בדיוק לצרכיו.

מה המערכת עושה עם פריט בודד

עבור כל תצלום, מסמך או סרט, המנוע מפיק רשומת קטלוג מלאה — לא תיוג-מילות-מפתח, אלא רשומה של ממש: כותרת, תיארוך, מקומות, אישים, והקשר היסטורי. שלושה מאפיינים מבדילים אותה מפלט של כלי-מדף:

• דו-לשוניות מובנית. כל שדה בשתי שפות, במקביל — לא תרגום-מכונה בדיעבד, אלא ניסוח מקצועי בכל אחת מהן.
• סמני ביטחון מפורשים. כל זיהוי נושא דירוג — ✓ מאושר, ~ סביר, ? משוער. הרשומה לא נשמעת בטוחה במקומות שבהם אינה. זו המשמעת האפיסטמית שמפרידה בין רשומה שאפשר להגן עליה לבין פסקה שנשמעת יפה.
• קריאת גב וכתב-יד. תצלומים היסטוריים נושאים מידע על גבם — מספר ארכיון, תאריך, הקדשה בכתב-יד. המערכת קוראת גם אותו, על שפותיו הרבות.

היכולת הזו חזקה במיוחד בחומר שכלים אחרים מתקשים בו: עברית ויידיש, כתב-יד, חומר ויזואלי, ומסמכים רב-לשוניים מתקופות שבהן גבול המדינה, השלטון והשפה השתנו בתוך אותו אוסף.

הרשומה נכנסת למערכת שכבר יש לך

מערכת קטלוג שווה משהו רק אם התוצר שלה נכנס למקום שבו הארכיון באמת עובד. לכן המנוע אינו מנסה להחליף את מערכת-האב שלך — הוא מזין אותה. הרשומות מיוצאות בתקנים הארכיוניים המקובלים (EAD, Dublin Core) ונכנסות למערכות המובילות בתחום — ArchivesSpace, AtoM ואחרות. אתה ממשיך לעבוד בסביבה שלך; המערכת רק ממלאת אותה מהר יותר, ובאיכות גבוהה יותר.

פרטיות — לא סעיף באותיות קטנות

ארכיונים מחזיקים מידע אישי רגיש, ולעיתים חומר שאסור שיצא החוצה. המודל שלנו בנוי סביב זה מהיסוד:

• שרת ייעודי לכל ארכיון — בידוד מלא, בלי תשתית משותפת.
• המידע אינו משמש לאימון מודלים. אנחנו עובדים אך ורק בשכבות ה-API בתשלום, שבהן הספקים אינם מאמנים על הנתונים — ולעולם לא בשכבות החינמיות שכן.
• מפתחות בשליטת הארכיון, הצפנה מלאה, ותיעוד גישה מובנה.

לחומר הרגיש ביותר קיימות אפשרויות מחמירות אף יותר — עיבוד באזור-נתונים אירופי, או מודל מקומי שאינו יוצא לענן כלל.

מה זה לא

זה לא כלי שמחליף את הארכיונאי. הזיהויים העדינים — מי האדם בתמונה, איזה מחנה, איזה אירוע — נשארים תחת שיקול-דעת אנושי, והמערכת בנויה כך שהאדם תמיד בלולאה: היא מציעה, מדרגת את ביטחונה, ומשאירה את ההכרעה למי שאחראי על האוסף. הערך אינו בכך שהיא "יודעת הכל", אלא בכך שהיא עושה את העבודה הרחבה במשמעת של ארכיונאי, ומשאירה לאדם את מה שדורש שיפוט.

לארכיונים, מוזיאונים ומוסדות שימור: אם יש לכם אוסף שממתין לקטלוג — במיוחד חומר עברי, יידי, או רב-לשוני שכלים גנריים מתקשים בו — נשמח לדבר על פיילוט קצר על דגימה מהאוסף שלכם. דברו איתנו.